ציפה של אור

הציפה אינה מתארת תנועה אל יעד, אלא שהייה עדינה בין שקיעה להתרוממות, בין כובד לקלות. היא נושאת עמה תחושה של ריחוף חסר משקל בתוך החשכה, בחלל שקשה לאמוד את גבולותיו. האור מופיע כנוכחות שקטה, שאינה מבטלת את החושך אלא מתקיימת לצדו. מתוך המפגש הזה נוצר מרחב של מעבר, שבו הקיום אינו מבקש להגיע לשום מקום, אלא פשוט להיות.